בקיץ האחרון ביקר בארץ רוג'ר ווטרס, סולן להקת פינק פלויד לשעבר והיוצר הגאוני שיצר תקליטים כמו "Dark Side Of The Moon", "Wish You Were Here", "Animals" ו"The Wall". באותה תקופה לא התעניינתי בלהקה בכלל, לא הסכמתי לשלם מעל 300 שקל על הופעה שלדעתי אני אהנה הרבה יותר בהופעה מקומית בתל אביב בעשירית מהמחיר. כמה ימים לאחר ההופעה הצטערתי על כך, זאת לא הופעה שאפשר לא להנות בה, אלא אם כן מדובר בחובב מוזיקה מזרחית מושבע שכל מה שקשור במוזיקת רוק גורם לו לפריחה. לצערי כנראה שהזדמנות חוזרת לא תהיה לי, אבל אני קיבלתי הזדמנות חוזרת ליהנות מהמוזיקה הזאת במחיר הרבה יותר הגיוני. שמעתי הרבה על ההופעות של "הפילהרמונית On The Wall", מופעי Sold Out בכל הארץ, לא משנה איפה, אין מקום לנשום. בזמן שעבר מאז הספקתי להצטייד בשני אלבומים של הלהקה, שאם לומר את האמת לא נוגנו הרבה עד לפני מספר ימים. עד שמצאתי מודעה אחת שעניינה אותי, ואז עוד אחת, ואז זה כבר היה בכל העיתונים, המופע מגיע לעמק הירדן. ואני, שגר רבע שעה מהאמפי, קפצתי על ההזדמנות ישר כשיכולתי. התאמנתי קצת באוטו ובחדר עם הדיסק של החומה, ורק אז הצלחתי להתחבר סופית למוזיקה, ואז הבנתי מה הפסדתי עד עכשיו.

הגעתי לאמפי מצויד במעריץ מושבע של הלהקה, אחד שמכיר את כל השירים כבר הרבה זמן, אחד שהיה בהופעה המדוברת של ווטרס יחד עם שאר עם ישראל החובב מוזיקה טובה. הגענו מוקדם מאחר והמקומות לא מסומנים בדרך כלל במקום, וכך היה גם הפעם, רק שלא הצטרכנו ממש להילחם על מקומנו. הגענו בשמונה וחצי בערך, כחצי שעה לפני השעה המפורסמת ונתקלנו בתור אינסופי של אנשים שמחכים להיכנס לאמפי, התמקמנו בסוף התור לצערנו, אבל די מהר נכנסנו. באמפי שיש בו מקום ל3400 איש מצאנו לנו מקום טוב באמצע כדי ליהנות מההופעה הכי טוב שאפשר. ובעיקר חיכינו שהמקום יתמלא. בתשע ורבע כבר התורים בכניסה התרוקנו ונראה היה שאחרוני האנשים כבר בפנים, אך המקום עדיין היה ריק בשני שלישים מהכסאות. התאכזבנו מחוסר ההיענות ואני בטוח שגם המפיקים והלהקה עצמה, אבל הערב חייב להתחיל.

ראשונות עולות הבנות של מקהלת בת קול ומתיישבות במקומן בצד שמאל של הבמה, אחריהן עלו הפילהרמונית ופקדו את כסאות העץ בצד ימין של הבמה. לאחר מכן עלו להקת אובלינס ולאחר מספר כיווני כלים החלו לנגן את מנגינת הפתיחה שנותנת את האור הירוק להתחיל את הערב. אוליב הסולן יוצא אחרון עם פוזה ובגדי רוק סטאר ופותח ערב מהנה אחד ארוך במיוחד. כבר מהשיר הראשון ניתן היה להבחין בחיקוי מדויק של קולו לזה של ווטרס וביצוע מדויק עד התו האחרון בלי כל סטייה או אלתור חופשי. הערב היה מורכב מכל שירי התקליט הכפול לפי הסדר וכלל 3 מסכי VJ שכללו סרטונים ואנימציות שהוכנו במיוחד עבור המופע ואף כמה קטעים מהסרט המקורי.
את חלק מהשירים הספקתי להכיר ואפילו היו לי השירים המועדפים עלי, אך את הרעיון הכללי של המופע לא ידעתי. רק תוך כדי המופע חברי הסביר לי על הסרט והסיפור, ומה שקדם להם, וגם זה היה רק בראשי פרקים ובטענה שאני צריך לראות את הסרט. אז כנראה שאני אראה את הסרט. הסיפור הכללי לפי מה שהבנתי מדבר על רוק סטאר שסגר את עצמו מפני העולם ע"י חומה, הוא פשוט הסתגר בתוך עצמו ואף אחד לא הצליח לחדור את החומה. יש קטע שכולל אפילו שתי מעריצות שמנסות לקבל ממנו יחס והוא קר אליהן ולא מגיב אליהן. בסוף הסיפור הוא נשפט ומורים לפרק את החומה. המופע, שכלל כ-70 משתתפים הצליח להעביר את הסיפור בצורה הכי טובה שאפשר, מקהלת בנות ששרה "We Don't Need No Education", רקדנים, ובמרכז הבמה, אובלינס שהצליחו לנגן את השירים מעולה, ואפילו מעבר לזה, ואוליב שלא רק שר את זה, הוא שיחקו, ונכנס עמוק לתוך התפקיד.

באמצע הערב ההרכבים ירדו מהבמה והושמעה הודעה על הפסקה, כמו שהתקליט עצמו מחולק לשניים, כך גם ההופעה. החלק השני כולל שירים הרבה יותר טובים לדעתי, "Hey You" הוא העיקרי שבהם, השיר הראשון לאחר ההפסקה שהכניס אותי עמוק עמוק לתוך ההופעה. וכל שיר מחדש מראה לי מחדש את המוזיקה הייחודית שפינק פלויד יצרו, וכל שיר מחדש אני מבין כמה שטעיתי בהערכה שלי לגביהם.

אמנם לא מדובר בטקסטים מבריקים מדי, וחלק מהשירים כוללים מעברים כל כך משונים שכנראה צריכת הסמים של הלהקה בתקופת ההקלטות אז הייתה די גדולה. אבל בכל זאת, היה בהם משהו, והמוזיקה הזאת החזיקה מעמד כל כך הרבה זמן, ואני בספק אם היא תיעלם בקרוב. כל הזמן יוצאות עוד מהדורות לאלבומים הישנים באיכות משופרת, וקיימים כיום מיליונים של מעריצים שלא ישכחו אותם בין לילה. ואני בטוח שגם הם יעבירו את האהבה הזאת הלאה לילדיהם, כי מוזיקה זאת אהבה, ואהבה תמיד מנצחת.

קישורים : לאתר הרשמי של המופע